לפני תשע שנים, כאשר "פרוטוקול הערכת הקטלניות" הישן של הקהילה שלנו היה במקום (קודמו לאפריס), התקשרה אנה ל- 911 כשבעלה תקף אותה פיזית. כאשר הקצין שנענה לשיחה שאל את אנה את שאלות הערכת הסיכון של LAP, אנה ענתה "לא" לכולן. אולם תצפיותיו של הקצין העלו כי המצב היה קטלני ביותר וקשרו את אנה להגיח. Emerge הושיט יד, אבל אנה מעולם לא הגיבה. היא פחדה מכדי לומר דבר שעלול להכניס את בעלה לצרות, מחשש לגמול. כמעט עשור לאחר מכן, אנה התקשרה שוב ל- 911 כשבעלה תקף אותה.
הפעם, כאשר נערכה הערכת סיכונים של APRAIS, היא ידעה שהיא צריכה להיות קרובה לגבי כל ההתעללות המילולית, הכלכלית, הרגשית והפיזית המתרחשת. לא היה לה ספק שבעלה מסוגל לבצע את האיומים שלו להרוג אותה או לפגוע בילדיהם. לעתים קרובות הוא מאשים אותה בניהול רומן ומשתמש באקדחים שיש לו בבית כדי לאיים עליה ועל ילדיהם.
אנה שיתפה שהוא עובר בין להיות אדיב להתנצל, לבין התפוצצות במעשי אלימות. הפעם, כאשר השירותים של Emerge הוצעו לאנה, היא קיבלה. בחודשים האחרונים אנה משתתפת בקביעות בקבוצות תמיכה באמצעות השירותים הקהילתיים של Emerge ומדווחת כי היא "לומדת הרבה".
לאנה יש עדיין חסמים רבים לבטיחות ולספיקות עצמית מולה. היא גרה עם בן משפחה באופן זמני ולא הצליחה למצוא מקום עבודה או מקום מגורים משל עצמה. אנה מתמודדת גם עם מעורבותה של המחלקה לבטיחות ילדים במשפחה עקב ההתעללות שהילדים היו עדים להם בבית (שמגד תומכת בה). אבל אנה עושה צעדים גדולים בפתיחה בנוגע להתעללות שספגה וההשפעה שהייתה לה על ילדיה. משהו שלא היה קל לעשות לה.
היא מתחילה לעבוד על השפעות הטראומה שכולן עברו ושיתפה שהיא רוצה לחקור טיפול גם לה ולילדיה. המסע של אנה לחיים נטולי התעללות אמנם רחוק מלהסתיים, אך בגלל הקשר שנוצר באמצעות APRAIS, אנה לא תצטרך ללכת במסע זה לבדה.